המצלמות שלנו נמצאות במעבדות ברחבי הארץ ומראות לכם את מה שמנסים להסתיר מכם
המצלמות נמצאות במוסדות הגדולים שמבצעים ניסויים בבעלי-חיים - באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת חיפה, מכון ויצמן והטכניון.
חצי מיליון בעלי-חיים רגישים, כואבים, מוכנסים למעבדות מדי שנה ויוצאים דרך המשרפות, כסלילי עשן לאחר יסורי תופת במעבדות. בעלי-החיים, שכל עוונם הוא היותם זולים וזמינים, משמשים כמכשירים בידי החוקרים המסתתרים מאחורי דלתות המעבדה.
חשוב לנו להביא את הנעשה במעבדות לביקורת ציבורית. חשוב לנו להראות לציבור את היחס המזלזל אל בעלי-החיים חסרי האונים, את הפגיעה הקשה בגופם ובנפשם, את תנאי ההחזקה המחפירים שלהם ואת ההתעללות שהם חווים בין כותלי המעבדות.
תמונות קשות לצפיה לצפיה באתר YouTube
במקביל לצילומי הסתר במעבדות אנחנו בוחנים את המאמרים שמתפרסמים בעקבות הניסויים שאנחנו מתעדים, והאמת העירומה נגלית לעינינו בכל פעם מחדש: הניסויים האלה, שמרביתם הם במסגרת מחקר בסיסי ("ניסוי וטעייה"), הם רוויי סבל וחסרי רלוונטיות לבריאות האדם. למרות שבעלי העניין בניסויים בבעלי-חיים טוענים שהניסויים חשובים ומועילים לאדם, מחקר מקיף שנעשה לאחרונה מגלה שפחות מאחוז אחד(!) מכל הניסויים שנעשים בבעלי-חיים במחקר הביו-רפואי מניבים הבחנה רלוונטית לבריאות האדם. פחות מאחוז אחד.
אנחנו כאן בשביל להוציא לאור את האמת. אנחנו כאן כדי שהציבור יראה איך נראה המחקר הביו-רפואי במאה ה-21 בישראל: ארכאי, אכזרי, לא מדעי, מבוזבז, מלוכלך ומסריח. שורות אינסופיות של מיכלים קטנים עם חולדות, עכברים וארנבונים, חלקם סגורים בתוך ארונות, כמו היו כלי בית; פרוצדורות פולשניות בחיות ערות וחשות; כריתת איברים במספריים; שימוש בעוברים כחומר גלם, ועוד ועוד. הצחנה במעבדות נחסכת מכם בצילומים.
מגיע לנו יותר ומגיע לבעלי-החיים יחס אחר. אנחנו, הציבור, חייבים לדרוש מעבר לשיטות מחקר יותר מתקדמות, יותר מדעיות ויותר אמינות. ואנחנו חייבים לדרוש את ההפסקה המוחלטת של ניצול בעלי-החיים כמשאב זמין.
קמפיין המצלמה הנסתרת במעבדות בישראל הינו שיתוף פעולה של עמותות "מאחורי דלתות המעבדה", "תנו לחיות לחיות", קבוצת "יומן חייתי", ואנשים אמיצים מרחבי הארץ.
"החוקר תפר לחולדה את הראש אחרי הניסוי, ויכולת לראות אותה זזה ומנסה לברוח מהמחט. זה היה ברור שזה כואב לה, שהיא לא מורדמת כמו שצריך. אבל הוא פשוט המשיך כאילו כלום, גם ככה הם התכוונו להרוג אותה בהמשך".
"כל היחס לבעל חיים היה כמו לעוד מבחנה, מבחינתם זה היה עוד חיה. הם היו מזריקים, חותכים... מקסימום, לא חותכים במקום הנכון, לא נורא, מקסימום יביאו עוד אחד".
"שאלתי אותו, למה אתה עובד עם המודל הזה? הוא אמר: זה מודל קלאסי שקיים כבר 60 שנה. מזריקים לחולדות חיידקי שחפת והם מפתחים דלקת פרקים... אני עובד עם חולדות כי אני רגיל לחולדות. קל לבדוק אותן, הבדיקה היא כמה הרגל אדומה ונפוחה, ויותר קל לראות מאשר בעכברים. אני עושה את זה מתוך הרגל ונוחות - לי יותר קל המודל הזה. אין משהו שלא מעניין בנאדם, מדע זה משהו שכל אחד מוצא את הנישה שלו".
